פסק-דין בתיק ע"א 2786/04

ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:

1.         ביום 18.6.02 שיחקה הקטינה חנאן סלאמה (המערערת בע"א 2881/04 - להלן המערערת), ילידת 1992, בגן עירוני בעכו ולטענתה "תוך כדי ריצתה... בגן, נכנס לתוך עינה השמאלית ענף קוצני זקוף ובולט של שיח אשר גבל בחצר הגן." (ר' סע' 3 לכתב התביעה). העין השמאלית נפגעה, ולטענת המערערת נגרם הדבר בגין רשלנות העיריה בהחזקת הגן, בנטיעת השיח הקוצני, ובגיזומו.

עקב הפגיעה, בתביעה ביקשה המערערת לחייב את העיריה ואת מבטחתה אריה (להלן - המשיבות) לשלם לה פיצויים בגין רשלנותה של העיריה. 

2.         בפסק הדין החלקי מיום 21.11.02 דן כב' השופט נווה בשאלת החבות. הוא קבע כי העיריה חבה בנזיקין כלפי המערערת בגלל רשלנותה באחזקת הגן ובגיזום השיח הקוצני, דבר שיצר סיכון בלתי סביר כלפי המשחקים בגן, ובהם המערערת. הוא העריך כי קיימת תרומת רשלנות מצד  אמה של התובעת בכל הקשור לארוע התאונה, בכך שהיא לא השגיחה כיאות על המערערת בעת שזו שיחקה בגן במשחק "תופסת", בשיעור של 50 אחוזים, ולפיכך קבע כי המערערת תפוצה רק על מחצית מנזקיה.

בפסק הדין מיום 27.7.04 דן כב' השופט נווה בהערכת הנזקים. הוא אימץ את קביעותיו של המומחה של בית המשפט ד"ר בירן (אשר לא נחקר על חוות דעתו), לפיה נגרמה למערערת נכות בשיעור של 19.5% לצמיתות (10% בגלל ירידה בחדות הראיה, 5% נכות בשל עדשה מושתלת, 5% נכות בשל העדר אקומודציה וכן 1% נכות בשל עכירות הקרנית). את נזקיה של המערער הוא קבע, על סמך נתונים אלה בסכום של 466,000 ש"ח: 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל; 20,000 ש"ח בגין עזרה בעבר; 10,000 ש"ח עבור עזרה בעתיד וכן 336,000 ש"ח עבור הפסד השתכרות בעתיד.

לאחר הפחתת מחצית מזה בגלל רשלנותה התורמת של האם, חויבו המשיבות לפצות את התובעת בסכום של 233,000 ש"ח בצירוף אגרת המשפט וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ.

3.         על פסיקה זו של הערכאה הראשונה הוגשו שני הערעורים. המערערת טוענת כי  הערכת הנזקים נמוכה מדי; כי אין להטיל אשמה באמה של התובעת, וכן כי לא היה מקום לזקוף לחובתה של המערערת (על דרך של רשלנות תורמת) את מחדלי האם בשמירה על הקטינה המערערת, אף אם היו כאלה. המשיבות טוענות כי לא היה מקום להטיל אחריות בנזיקין על העיריה, וכן כי הערכת הנזקים בערכאה הראשונה גבוהה יתר על המידה, שכן מדובר בפגיעה בעין, שהשפעתה התפקודית נמוכה מזו הרפואית, מה גם שמדובר בקטינה היכולה להסתגל למומה.

4.         עמדתי היא כי יש לדחות את טענות שני הצדדים, למעט התערבות מסוימת בהערכת הפיצויים מחד, וביטול הניכוי מן הפיצויים בגין רשלנות תורמת של האם, מאידך.

5.         המשיבה, כמחזיקת המקרקעין בהם ארעה התאונה, חבה חובת זהירות כלפי המוזמנים לשחק בו, במיוחד כלפי קטינים השוהים בגן והמשחקים בו ובמתחם שמסביבו. חובת הזהירות מצריכה השגחה על מצבו של הגן, וכן סילוק מפגעים המסכנים מעבר לסביר את השוהים בגן ואת המשחקים בו. העיריה אינה חייבת לעשות כל דבר אותו ניתן להעלות על הדעת כדי לסלק כל סיכון מן השוהים בגן. עליה לעשות את הנדרש ממנה באופן סביר. בכך היא לא עמדה, ולפיכך צדקה הערכאה הראשונה בהטילה עליה אחריות בנזיקין מחמת רשלנות.

            ר' בקשר לכך: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר ואח' פ"ד לז(3) 757; ת"א (חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה תקדין מחוזי 2004(3), 1365 וכן באשר לעוולת הרשלנות ושיקולי המדיניות המשפטית הנלקחים בחשבון אליה: ת"א (ירושלים) 2555/00 רביב מרגלית נ' מדינת ישראל, תקדין מחוזי 2004(3), 5634.

6.         הערכת הנזקים נעשתה, כך נראה לי, על הצד הגבוה. הפגיעה בעינה השמאלית של המערערת היא מהותית, אך בהתחשב בטיבה של הפגיעה ובגילה של המערערת, סביר להניח כי הפגיעה התפקודית בתובעת קטנה משיעורה של הנכות הרפואית. נראה מתאים, על כן, להפחית סכום של 100,000 ש"ח מן הפיצויים, ולהעמידם על סך של 366,000 ש"ח, במקום הסכום שנקבע בערכאה הראשונה.

7.         איני רואה מקום לנכות מן הפיצויים סכום כלשהו בגין הטענות שהעלו המשיבות נגד האם. לו היתה המערערת מתרשלת, תוך הצדקה ליחס לה, בגילה, ובנסיבות המקרה דנן, רשלנות תורמת, ניתן היה לעשות ניכוי מתאים מן הפיצויים. אך המערערת לחוד והאם לחוד. נגד האם לא הוגשה הודעת צד שלישי, ואיני סבור כי בנתוני המקרה היתה הצדקה ליחס לה התרשלות או חלק בגרימת התאונה.

8.         אני מציע איפוא לחברי כי נקבל חלקית את שני הערעורים כך שנעמיד את הפיצויים על סכום של 366,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין; נבטל את הניכוי בגין רשלנות תורמת, ונחייב את המשיבות לשלם את הפיצויים האמורים, במלואם, בצירוף החיובים הנלווים כמפורט בפסק דינה של הערכאה הראשונה, אליהם יצורפו גם ההוצאות שהוציאה התובעת עבור חוות הדעת הרפואיות בהן תמכה את התביעה.

                כמו כן אני מציע כי נחייב את המשיבות לשלם לה את הוצאותיה בערעור בסכום של 6,000 ש"ח.

                                                     ש. ברלינר - ס. נשיא

                                                                  אב"ד

השופט י. עמית:

1.         שאלת האחריות במקרה שלפנינו, אינה נקייה מספקות. הרחובות והגנים מלאים בעצים, שיחים ופרחים, וענף/עלה/קוץ עלול לחדור לעינו של פלוני או אלמוני, בסיטואציה כזו או אחרת. ומה היה הדין, אילו הייתה הקטינה רוכנת להריח ריחו של ורד, וקוץ היה חודר לעינה? או שאחד הילדים היה רץ באיזור גן המשחקים, וענף של עץ לא קוצני היה חודר לעינו?

את המקרה שלפנינו, ניתן לאבחן מהמקרה בו הטלתי אחריות על רשות מקומית בשל קריסת ענף עץ אקליפטוס - ת.א. 1181/01 הנ"ל, שנזכר על ידי חברי. כך, לדוגמה, באותו מקרה נתברר שקריסת עצים ביום חורף סוער, היא תופעה מוכרת ושכיחה, כך שהיה על העיריה לצפות, במובן הפיסי-טכני של המונח, את האירוע.